האלכימאי הכלוא שלא ייצר זהב, ועזר לפצח את סוד הפורצלן

סיפורו של מפעל מייסן מחבר בין אובססיה מלכותית, ניסויים בכבשנים, הברחת ידע והשאלה מי צריך לממן מורשת שמפסידה כסף.

ערוץ: Al Mashhad ערוץ בערבית ·

העולם הערביכתבה מ-10 בנובמבר 2026מערכת Trari

למה הכתבה הזאת? מהסרטונים של Al Mashhad المشهد שנצפו הכי הרבה מאז אתמול, עם 73,751 צפיות.

Al Mashhad المشهد: ערוץ חדשות בערבית שמשדר מדובאי מאז 2023. 6.7 מיליון מנויים ו-3.6 מיליארד צפיות.

سرّ احتكرته الصين ألف عام.. كيف فكّه شاب ألماني سجين كان يحاول صناعة الذهب؟ - اقتصاد الكوكب برو

וואטסאפ

מה חשבתם?

מה אפשר ללמוד מהסרטון

לחצו לקפיצה

0:00אוגוסט החזק החליף, לפי המגיש, מאות חיילי פרשים בכלי פורצלן סיניים, המחשה לערכם בחצרות המלוכה.
9:03בטגר, שהבטיח לייצר זהב, נמלט מפרוסיה ונכלא בידי אוגוסט; בהמשך הוטלה עליו גם משימת פיתוח הפורצלן.
11:59צירנהאוס מצרף ידע בכבשנים לניסויי בטגר; ב-1708 הם מצליחים לייצר פורצלן אירופי קשה.
20:08שטלצל מעביר את סוד הייצור לווינה; בהמשך הוא חוזר למייסן עם הצייר הרולדט.
23:28סימן החרבות המוצלבות נועד להגן על זהות המפעל; בהמשך מוצג ניסיון למכור את תוצרתו כפורצלן יפני.
28:02המגיש מציג את הפסדי המפעל ואת הדילמה הציבורית: האם לממן מלאכה ומורשת גם כשהייצור אינו רווחי.

יוהאן פרידריך בטגר הבטיח להפוך מתכות לזהב. ההבטחה הזאת הביאה אותו לשבי אצל אוגוסט החזק, מלך פולין והנסיך הבוחר של סקסוניה, אבל התוצר ששינה את התעשייה האירופית היה אחר לגמרי: פורצלן לבן, מהסוג שחצרות המלוכה ייבאו מסין במחירים עצומים.

את המסע הזה מספר מוסטפא א-סעידי בתוכנית ההיסטוריה הכלכלית של ערוץ אל-משהד מאיחוד האמירויות. הפרק נקרא "سرّ احتكرته الصين ألف عام.. كيف فكّه شاب ألماني سجين كان يحاول صناعة الذهب؟ - اقتصاد الكوكب برو", ובעברית: סוד שסין שמרה לעצמה אלף שנה, ואיך פענח אותו צעיר גרמני כלוא שניסה לייצר זהב.

הפתיחה ממחישה כמה רחוק הגיעה התשוקה לכלים האלה: לפי הסיפור שמביא המגיש, אוגוסט החליף מאות חיילי פרשים בכלי פורצלן סיניים. באירופה העריצו את הלובן, הזיגוג והעדינות של הפורצלן, אבל הניסיונות לחקות אותו נכשלו. מי שיצליח לפענח את הייצור יוכל להציע לשליטו לא רק כלי נוי, אלא מקור הכנסה וסמל כוח.

בטגר לא עשה זאת לבדו. המדען ארנפריד ולטר פון צירנהאוס הביא למאמץ ידע בכבשנים ובטמפרטורות גבוהות, ובטגר עסק בניסויים הכימיים. כשהצבא השוודי פלש לסקסוניה, השלטון העביר בחשאי את בטגר ואת חומרי המחקר למבצר קניגשטיין. אחרי הצלחה בייצור כלי אבן אדמדמים, הגיע הפורצלן האירופי הקשה ב-1708. כעבור שנתיים הוקם המפעל המלכותי במייסן, ליד דרזדן, והייצור נשמר בסוד בטירת אלברכטסבורג.

אלא שאת הידע בראשם של העובדים היה קשה לכלוא. הפרק מתאר כיצד בעל המלאכה סמואל שטלצל נמלט לווינה והעביר לשם את סוד הייצור. לפי המגיש, הוא הוחזר בהמשך בחשאי, אחרי שחיבל בחומרי גלם ובציוד במפעל האוסטרי, והביא עמו את הצייר יוהאן גרגור הרולדט. עבודת הצבע והעיטור של הרולדט סייעה למייסן לפתח שפה משלה, ולא להסתפק בחיקוי הכלים האסייתיים.

מכאן הסיפור עובר להגנה על שם המפעל: סימן החרבות הכחולות המוצלבות, וניסיון של סוחר צרפתי להזמין כלים שסימונם ניתן להסרה כדי למכור אותם בפריז כיפניים. החופש של בטגר עצמו נשאר מוגבל גם לאחר שחרורו המותנה, והוא נותר תחת פיקוח בסקסוניה.

בסיום מגיע החשבון של ההווה. לפי הפרק, המפעל שבבעלות מדינת סקסוניה הפסיד כמעט ארבעה מיליון אירו ב-2023. המגיש מייחס את הקשיים לעלויות האנרגיה ולהיעדר לקוחות רוסים וסינים. השאלה שהוא משאיר אינה כיצד מייצרים עוד אגרטל, אלא מה הציבור מבקש לשמר כשהוא מממן את מייסן: עסק, מלאכה או זיכרון תרבותי.

פורסם ב-Trari

הכי נצפים היום ›