מהדיר לבמה ובחזרה: ג'יג'י סאנה שר את סרדיניה

מנהיג להקת איסטנטאלס מספר איך נולדו שירים בזמן הגז, וחבריו נזכרים בהופעות שבהן השכר היה תלוי בתגובת הקהל.

ערוץ: RaiNews ·

איטליהכתבה מ-2 בנובמבר 2026מערכת Trari

למה הכתבה הזאת? מהסרטונים של RaiNews שנצפו הכי הרבה מאז אתמול, עם 2,143 צפיות.

RaiNews: חטיבת החדשות של RAI, תאגיד השידור הציבורי של איטליה. 164 אלף מנויים ו-199 מיליון צפיות.

Gigi Sanna, il pastore che canta la Sardegna

מה אפשר ללמוד מהסרטון

לחצו לקפיצה

0:10סאנה מסביר שהחיים החקלאיים ועבודת הרועים בסרדיניה הם הבסיס שממנו נולדה איסטנטאלס.
0:57הגיטרה הראשונה הגיעה מדודתו; את השירים התחיל לכתוב ולנגן בדירים ובזמן גז הכבשים.
1:11על רקע הופעות הלהקה, סאנה מסביר שהוא מבקש להשמיע את קולם של הרועים ולספר על מאמציהם.
2:07פלוריס נזכר בקלטת הראשונה ובהופעות בכפרים, שבהן הציעו לקבל תשלום רק אם המארגנים יאהבו את המוזיקה.
2:53מוצגים שיתופי הפעולה עם אמנים איטלקים, ובהמשך הלהקה חוזרת לנגן בחדר החזרות שליד הדיר.

חדר החזרות של איסטנטאלס נמצא ליד דיר הכבשים. בשביל לואיג'י, המוכר כג'יג'י סאנה, אלה אינם שני עולמות נפרדים: עבודת הרועה היא המקום שממנו צמחה המוזיקה שלו, וגם אחרי ההופעות הגדולות הוא ממשיך לטפל בעדר.

ראי ניוז (RaiNews), מערך החדשות של תאגיד השידור הציבורי באיטליה, מביא את סיפורו בכתבתה של אלנה לאודנטה לתוכנית "Tg2 Storie". הכותרת היא "Gigi Sanna, il pastore che canta la Sardegna", ובעברית: "ג'יג'י סאנה, הרועה ששר על סרדיניה". המצלמה פוגשת אותו תחילה בשדות, לצד הכבשים, ולא מול קהל.

סאנה מספר שאת הגיטרה הראשונה קיבל מדודתו. הוא התחיל לכתוב, להלחין ולנגן בדירים ובזמן גז הכבשים, מתוך החיים החקלאיים של האי האיטלקי. לדבריו, בלי העולם הזה לא הייתה קמה איסטנטאלס. את להקת הפופ-רוק המשלבת מסורות מקומיות הקים בנוּאוֹרוֹ שבסרדיניה ב-1995.

קטעי ההופעות שבכתבה מחברים בין העבודה בשטח לבמה. סאנה מסביר שהוא מבקש לתת קול לאנשים שאינם נשמעים, ולספר על המאמץ והוויתורים הכרוכים בחיי הרועים. זו אינה רק תפאורה לשירים, אלא הנושא שהוא רוצה להביא אל הקהל.

בהמשך מצטרפים אליו הבסיסט סנדרו קבונה והמתופף לוקה פלוריס, סביב שולחן בחוץ. פלוריס נזכר בהקלטה הראשונה על קלטת, שנעשתה באמצעים מאולתרים, ובהופעות בחגיגות הכפרים. ההצעה שלהם למארגנים הייתה פשוטה: אם תאהבו, תשלמו; אם לא, לא. לדבריו, תמיד שילמו להם. קבונה מתאר דרך מקהלים קטנים להופעות בפני עשרות אלפים, אך מדגיש שהקשר עם הקהל נשאר קרוב.

הכתבה מציגה גם תיעוד ותמונות משיתופי פעולה עם אמנים ובהם פייראנג'לו ברטולי, רוברטו וקיוני וכריסטיאנו דה אנדרה. בסופה, אחרי הבמות והאורחים, חברי הלהקה שוב מנגנים יחד בחדר החזרות הצמוד לדיר.

פורסם ב-Trari