חדשות 2,649 צפיות מאז אתמול

סמאח ותד ב"הארץ": השמאל לא יתחזק בדרישה מהערבים להיות ציונים

בפאנל "הבעיה של השמאל", הדיון בהרכבת ממשלה הופך למחלוקת על זהות, שוויון והתנאים לשותפות בין יהודים לערבים.

ערוץ:

Haaretz הארץ כתבה מ-11 בנובמבר 2026מערכת Trari

למה הכתבה הזאת? מהסרטונים של Haaretz הארץ שנצפו הכי הרבה מאז אתמול, עם 2,649 צפיות.

"לשמאל אין מספיק בוחרים יהודים. זה לא התפקיד שלי כערבייה" | עם אלון עידן, סמאח ותד ועמרי אלחסיד

מה אפשר ללמוד מהסרטון

לחצו לקפיצה

2:13עידן טוען שנרטיבים שהימין מכין מראש הופכים לשיח רציני בתקשורת המרכזית.
7:44ותד מסבירה את ההצבעה בחברה הערבית בפחד מאלימות, מהסתה ומהממשלה.
15:10ותד טוענת שהשמאל לא יתחזק באמצעות דרישה מהאזרחים הערבים להיות ציונים.
20:05בתשובה לשאלת עידן, ותד מסבירה מדוע היא מגדירה את עצמה כפלסטינית ערבייה ואזרחית ישראל.
24:52גיל מעלה אפשרות לממשלה עם איזנקוט וליברמן בתמיכת המפלגות הערביות.
39:44הדיון ברביץ מעלה את השאלה אם אפשר להפריד בין עמדותיו הפוליטיות של אמן ליצירתו.

סמאח ותד מציבה הבחנה בין שותפות פוליטית לבין הזדהות עם הציונות. בפאנל "הבעיה של השמאל" של "הארץ" היא טוענת שהמחסור בבוחרים יהודים לשמאל אינו אחריותו של הציבור הערבי, ושדרישה ממנו להיות ציוני לא תפתור את הקושי הזה.

בשיחה בהנחיית אייל גיל, ובהשתתפות אלון עידן ועמרי אלחסיד, ותד מסבירה את עמדתה דרך שאלת הזהות: "אני מזדהה כפלסטינית ערבייה, אזרחית מדינת ישראל." לדבריה, סמלי המדינה והנרטיב הציוני אינם נותנים מקום לזהותה ולהיסטוריה הפלסטינית שלה. היא גם מבקרת את הדרישה החוזרת מערבים לגנות את חמאס ואת אירועי הטרור, שאותה היא מתארת כמבחן נאמנות הנובע מפערי כוחות.

מולה, אלחסיד אומר כי "ציונות זה לא מילה גסה", ועידן מדגיש את הצורך בעבודה משותפת כדי להשיג שוויון ולשנות את המציאות. גיל מחזיר את השיחה לאפשרות המעשית של ממשלה הכוללת אנשי ימין, ובהם גדי איזנקוט ואביגדור ליברמן, בתמיכת מפלגות ערביות. המחלוקת אינה רק מי יסכים לשבת עם מי, אלא מה כל צד רשאי לדרוש מהאחר כתנאי לשותפות.

בחלקו הראשון של הפרק דנים המשתתפים גם בדיווחים על חשדות לזיופים בקלפיות בחברה הערבית. עידן טוען שהימין מצליח להכניס לשיח התקשורתי נרטיבים שהוא מכין מראש; אלחסיד סבור שהאופוזיציה נהגה נכון כשלא העמידה אותם במרכז תגובתה.

בהמשך, השיחה עוברת ליהודית רביץ ולשאלה אם עמדותיו הפוליטיות של אמן צריכות לשנות את היחס ליצירתו. אלחסיד מביא חוויות מהופעות מוזיקה כדי לתאר כיצד הפוליטיקה נכנסת גם למקומות שאליהם הקהל מגיע בשביל דבר אחר.

פורסם ב-Trari