סקירה עולמית 55 אלף צפיות מאז אתמול

אונפרה על הודאת מקרון: חוסר היערכות אינו פוטר מאחריות

בשיחה עם לורנס פרארי, הפילוסוף מבקר גם את החוק לחיוב מתפרעים בנזקים, מתנגד לאיסור מפלגות ודורש מלה פן להסביר כיצד תממש את הבטחותיה.

ערוץ: Europe 1 ·

צרפתכתבה מ-1 בנובמבר 2026מערכת Trari

למה הכתבה הזאת? מהסרטונים של Europe 1 שנצפו הכי הרבה מאז אתמול, עם 54,901 צפיות.

Europe 1: תחנת רדיו צרפתית שמשדרת מאז 1955, בבעלות קבוצת התקשורת של משפחת בולורה. 2.3 מיליון מנויים ו-2 מיליארד צפיות.

"Je trouve sidérant que Macron dise qu’il n’avait rien prévu" (Michel Onfray)

מה אפשר ללמוד מהסרטון

לחצו לקפיצה

2:24מקרון מודה במחסור בכוחות ובהיעדר היערכות; אונפרה משיב שהנשיא אינו יכול להתנער מאחריות.
8:31אונפרה קושר את המחאה לשירותים ציבוריים שנחלשו ולתחושת אזרחים שאיבדו השפעה על ההחלטות.
12:24נונייז מציג חוק לגביית נזקים ממבצעי אלימות; אונפרה טוען שאכיפת החוקים הקיימים חשובה מחקיקה נוספת.
20:13לקורנו מאשים את השמאל בניצול האירועים בטראפ; אונפרה מאשים את כלל המחנות ומתנגד לאיסור מפלגות.
31:17אונפרה דורש מלה פן דרך מעשית למימוש הבטחותיה, ובהמשך דוחה פריימריז בימין כעיסוק באגו.
40:40בפינת הפילוסופיה, אונפרה נעזר בקאנט כדי להבחין בין יופי לבין המשמעות שאמנות יוצרת.

הודאתו של נשיא צרפת עמנואל מקרון כי הרשויות לא צפו את אירועי המחאה ב-17 באוקטובר עומדת במרכז ביקורת חריפה של הפילוסוף והמסאי מישל אונפרה. בתוכנית בהנחיית לורנס פרארי, שפורסמה בערוץ תחנת הרדיו הצרפתית אירופה 1 (Europe 1), הוא טוען שנשיא אינו יכול להסתפק בהסבר שלא קיבל מידע: האחריות להיערכות היא חלק מתפקידו.

בקטע המצולם ממרסיי אומר מקרון שלא היו די כוחות באותו יום, משום שהרשויות לא צפו את מה שהתרחש. אונפרה משיב שמי שמסביר שלא ידע ולא עודכן צריך להסיק מסקנות, עד כדי התפטרות. הוא משווה זאת להתנהלות שארל דה גול סביב משבר מאי 1968, ומציג את העמדת המנדט לבחינה ציבורית כדוגמה לאחריות שלטונית.

הסרטון נושא את הכותרת "\"Je trouve sidérant que Macron dise qu'il n'avait rien prévu\" (Michel Onfray)", כלומר: מישל אונפרה נדהם מכך שמקרון אומר שלא נערך. אבל השיחה אינה עוסקת רק בנשיא. אונפרה קושר את הכעס ברחובות להידרדרות השירותים הציבוריים ולתחושת אזרחים שאיבדו השפעה על ההחלטות הנוגעות לחייהם. לדבריו, למחאות בספרד ובאיטליה שורשים דומים, והוא מחבר את תחושת אובדן השליטה גם למסגרת האירופית שנבנתה בעקבות אמנת מאסטריכט.

בהמשך מובאים דברי שר הפנים לורן נונייז בסנאט על הצעת חוק שנועדה להקל על גביית עלויות הנזקים ממבצעי אלימות. על המסך נכתב שההצעה אושרה בסנאט. אונפרה מפקפק ביכולת לגבות את הכסף, וטוען שהבעיה אינה מחסור בחוקים אלא היעדר אכיפה. הוא מעדיף פחות חוקים שאפשר ליישם, על פני עוד חקיקה שלא תבוצע.

בחלק השני, על רקע חילופי האשמות בפרלמנט בעקבות האירועים בטראפ, ראש הממשלה סבסטיאן לקורנו מאשים את מפלגת השמאל הרדיקלי "צרפת הבלתי כנועה" בניצול פוליטי. אונפרה משיב שכל המחנות עושים זאת. לצד ביקורתו על המפלגה, הוא מתנגד לאיסורה, כשם שהוא מתנגד לאיסור האיחוד הלאומי של הימין הקיצוני, בשם חופש הביטוי.

גם מארין לה פן אינה יוצאת פטורה מביקורת: לאחר קטע מנאומה על "תחיית" צרפת, אונפרה שואל כיצד בדיוק תממש את החזון בתוך מגבלות האיחוד האירופי והמוסדות הקיימים. את רעיון הפריימריז בימין הוא דוחה כמאבק שיש בו יותר אגו מרעיונות. בסיום מחליפה התוכנית את הוויכוח הפוליטי בקאנט: אונפרה מבחין בין יופי לבין משמעות, וטוען שאמנות יכולה לייצר משמעות גם כשאינה מייצרת יופי.