סקירה עולמית 20 אלף צפיות מאז אתמול

דרטיגול מאשים את נבחרי צרפת הבלתי כנועה בקרבה לאסלאמיסטים

בעקבות הפיגוע בטראפ, הדיון באולפן הצרפתי עובר מהנוכחים בכינוס ציבורי ליחס לעיתונאים ולאחריות הפוליטית לאלימות.

ערוץ: Europe 1 ·

צרפתכתבה מ-27 באוקטובר 2026מערכת Trari

למה הכתבה הזאת? מהסרטונים של Europe 1 שנצפו הכי הרבה מאז אתמול, עם 20,246 צפיות.

Europe 1: תחנת רדיו צרפתית שמשדרת מאז 1955, בבעלות קבוצת התקשורת של משפחת בולורה. 2.3 מיליון מנויים ו-2 מיליארד צפיות.

"Certains élus de LFI ont une proximité avérée avec les islamistes" (Olivier Dartigolles)

מה אפשר ללמוד מהסרטון

לחצו לקפיצה

0:30פורקה מתאר חילון ושינוי תרבותי בחברה המערבית, ומדגים אותם באמצעות הבדלים במנהגי קבורה.
4:06פרו מעלה את נוכחות ד'אימזאלן בכינוס ציבורי בעקבות האירועים בטראפ, והאורחים מותחים עליה ביקורת.
5:28הטענה שבכותרת: דרטיגול מאשים חלק מנבחרי צרפת הבלתי כנועה בקרבה לאסלאמיסטים.
7:57בקטע מוקלט, קוקרל מאשים את התקשורת בהטיה אידאולוגית בסיקור התנועה.
9:05פורקה מצביע על אלימות כלפי דמויות סמכות; מייה מזכיר שגם במאי 1968 התרחשו אירועים אלימים.
13:06פור מטיל אחריות על הימין הקיצוני; לאחר הקטע המוקלט, נולו תוקף את הקו הפוליטי של הסוציאליסטים.

האשמה כלפי מפלגת צרפת הבלתי כנועה עומדת במרכז קטע הדיון של תחנת הרדיו הצרפתית אירופה 1 (Europe 1): הפרשן אוליבייה דרטיגול אומר שלחלק מנבחריה יש קרבה לאסלאמיסטים. הדברים נאמרים בתוכנית "L'Heure des pros", בהנחיית פסקל פרו, בעקבות הפיגוע בטראפ, בפרברים המערביים של פריז, שבו נהרג לפי תיאור השידור גבר בן 26.

כותרת הסרטון היא "\"Certains élus de LFI ont une proximité avérée avec les islamistes\" (Olivier Dartigolles)", כלומר: לדברי דרטיגול, לחלק מנבחרי צרפת הבלתי כנועה יש קרבה מוכחת לאסלאמיסטים. זו האשמתו של הפרשן בדיון. צרפת הבלתי כנועה, המוכרת בראשי התיבות LFI, היא מפלגת השמאל שהקים ז'אן-לוק מלנשון ב-2016.

הוויכוח מתמקד בנוכחותו של אליאס ד'אימזאלן בכינוס ציבורי בעקבות האירועים בטראפ. דרטיגול מציג אותה כחלק מביקורתו על נבחרי שמאל, והעיתונאי והסופר אריק נולו אומר שלא היה לו מקום במפגש הזה. בהמשך מוקרן קטע של אריק קוקרל, חבר פרלמנט מטעם LFI, המאשים את התקשורת בהטיה אידאולוגית באופן סיקור התנועה. באולפן מותחים ביקורת גם על היחס לעיתונאים.

הקטע נפתח דווקא בשיחה עם חוקר דעת הקהל ז'רום פורקה על ספרו "Homo occidentalis : Que sommes-nous devenus ?", שכתב עם רובן רבינוביץ'. פורקה מתאר חילון ושינויים נפשיים ותרבותיים בחברה המערבית, בין היתר דרך הבדלים במנהגי קבורה. בהמשך הוא קושר את הדיון לאלימות כלפי מורים וכבאים, ומציג סקר של מכון Ifop על הנכונות להצדיק אלימות בקרב צעירים. הסופר רישאר מייה מסייג את ההשוואה למאי 1968 ומזכיר שגם אז היו אירועים אלימים.

לקראת הסיום מובא קול אחר: בקטע מוקלט, אוליבייה פור מהמפלגה הסוציאליסטית מטיל אחריות כבדה על הימין הקיצוני בעקבות האלימות. נולו משיב בביקורת על הקו הפוליטי של הסוציאליסטים ועל תוצאותיהם בבחירות. כך מסתיים השידור במחלוקת על האחריות הפוליטית, בלי הסכמה בין הדוברים על הגורמים לאלימות.